לדלג לתוכן

טאורוס (משגר לוויינים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טאורוס (מינוטאור C)
Taurus
שיגור
שיגור
ייעוד שיגור לוויינים וחלליות
משפחה מינוטאור
יצרן Orbital Sciences Corporation (נורת'רופ גראמן)
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
היסטוריית שיגורים
סטטוס פעיל
אתרי שיגור SLC-576E, בסיס חיל האוויר ונדנברג
שיגורים 10
הצלחות 7
כישלונות 3
שיגור אחרון 31 באוקטובר 2017
יכולת
מטען ל־LEO ‏1,458 ק"ג
מידע נוסף
גובה 27.9 מטרים
קוטר 2.35 מטרים
משקל 73,000 ק"ג
שלבים 4
שלב ראשון Castor 120
מספר מנועים 1
דחף 1,606.4 קילו־ניוטון
מתקף סגולי 286 שניות
זמן בעירה 83 שניות
דלק מוצק
שלב שני Taurus-1
דחף 484.9 קילו־ניוטון
מתקף סגולי 285 שניות
זמן בעירה 73 שניות
דלק מוצק
שלב שלישי Pegasus-2
דחף 118.2 קילו־ניוטון
מתקף סגולי 292 שניות
זמן בעירה 73 שניות
דלק מוצק
שלב שלישי Pegasus-3
דחף 34.6 קילו־ניוטון
מתקף סגולי 293 שניות
זמן בעירה 65 שניות
דלק מוצק

טאורוסאנגלית: Taurus) הוא משגר לוויינים המונע בדלק מוצק, וכולל ארבעה שלבים. המשגר פותח ויוצר על ידי חברת Orbital Sciences Corporation האמריקנית. הוא מבוסס על משגר הלוויינים פגאסוס. טאורוס מסוגל לשגר לוויינים במשקל של עד 1,350 ק"ג, למסלול נמוך סביב כדור הארץ. שיגור הבכורה של טאורוס התבצע בשנת 1994.

מבנה המשגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטאורוס ארבעה שלבים, כולם מונעים באמצעות מנועי דלק מוצק:

  • השלב הראשון, המכונה קאסטור 120, מבוסס על השלב הראשון של הטיל הבליסטי LGM-118 Peacekeeper.
  • השלב השני והשלישי המכונים אוריון 50, זהים לשלב ראשון במשגר הלוויינים פגאסוס.
  • השלב הרביעי, אוריון 38, מצוי אף הוא בשימוש במשגר הלוויינים האווירי פגאסוס.

נתונים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גובה: 27.9 מטר
  • קוטר השלב הראשון: 2.35 מטר
  • משקל בהמראה: 73,000 ק"ג

היסטוריית שיגורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ליולי 2024, בוצעו 10 שיגורים לחלל באמצעות המשגר טאורוס, מהם הצליחו 9. בהמשך המשגר עבר מיתוג מחדש וכיום הוא ידוע כ-"מינוטאור סי" (מינוטאור מסחרי). השיגור האחרון בוצע בשנת 2017. כול השיגורים בוצעו מבסיס חיל האוויר ונדנברג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טאורוס בוויקישיתוף